קוד הייז בסרט הוליווד

ההיסטוריה של קוד הייז

הקוד התחיל כאמצעי לסטנדרטיזציה של איכות הפקת הסרטים כשהסרטים היו אילמים. כשהסאונד נכנס, מפיקים ניסו לאכוף את הקוד דרך האולפנים אבל התקשו לעשות זאת בגלל מספר חברות הפקה עצמאיות הפועלות בשליטת האולפנים. האולפנים הכניסו את הקוד לתוקף במקור מכיוון שהשפל גרם לירידה במספר האנשים שהולכים לקולנוע. חשבו שאחת הדרכים לגרום לאנשים לרצות לחזור לסרטים היא ליצור סרטים שהם לא יכולים לראות בבית: כלומר, סרטים עם מידה מסוימת של צנזורה. עם בוא השפל, האולפנים גם החלו ליצור פחות סרטים, ולכן הם היו להוטים לתקן את הליכי ההפקה בכל דרך שהם יכולים. בנוסף, האולפנים הרגישו שאולי צריך להילחם במדיום הסאונד החדש על קיומו כנגד התנגדות משפטית וציבורית כאחד.

כיצד נאכף קוד הייז?

האולפנים, כתוצאה מכך, הקימו מינהלת קוד הפקה בשליטה כוללת של ועדה בראשות וויל הייז, שהיה מנהל הדואר הכללי של ארה"ב בתחילת שנות ה-20 (ומי שהיה יו"ר הוועדה הלאומית הרפובליקנית מה- אמצע שנות ה-20 עד 1929). הקוד נוהל על ידי ועדה בת שלושה אנשים שמונתה על ידי הייז. להייז ול-PCA היו כמה דרכים לשמור על האולפנים בתור. הוא יכול להמליץ על ביטול חוזי ההפקה של אולפן על ידי מפיקי ומפיצי הסרטים של אמריקה (MPPDA) אם הוא מפר את הקוד. אם אולפן לא היה חלק מה-MPPDA, ה-PCA יכול לאיים למנוע ממנו לקבל גושפנקא שנדרש על-ידי MPPDA לסרט לצאת לאקרנים.

מה היו הכללים של קוד הייז?

הקוד היה מערכת רשמית של כללים שהיה קשה להבנה ובלתי אפשרי לעקוב אחריהם בצורה מושלמת. לקוד היו שני חלקים: הקטע "עשה", שתיאר את מה שניתן להראות, והסעיף "אל תעשה", שתיאר את מה שלא ניתן להראות. במדור "עשה" היו כתריסר פריטים, רובם עסקו בציות לחוקי הצנזורה המקומיים. במדור "אל תעשה", לעומת זאת, היו עשרות פריטים שתיארו דברים שלא ניתן היה להציג. הידוע לשמצה מבין חוקי ה"אל תעשה" היה האיסור להראות נשיקות בין דמויות מהמין השני שלא היו נשואים זו לזו. חוקי "אל תעשה" אחרים עסקו במגונה וגסות, סמים ושתיה, מיזוג (התרבות בין אנשים מגזעים שונים), ונושאים כמו הפלה, המתת חסד, הימורים וחטיפה. לפני הטלת הקוד, סצנות המציגות עישון באור חיובי היו נפוצות יחסית בסרטים הוליוודיים; לא רק דמויות בסרטי פשע, אלא גם בלשים ודמויות טובות אחרות, הראו לעתים קרובות מעשנות סיגריות. עם זאת, מ-1934 ואילך, עישון הוצג רק לעתים רחוקות בסרטים הוליוודיים, למעט בסרטי גנגסטרים.

תרחישים ודרישות דיאלוג

הקוד גם ציין כי יש להגיש את כל התסריטים ל-PCA לאישור וניתן היה לצלם אותם רק בהתאם לדרישות הספציפיות שלהם. הקוד לא אסר, כפי שנהוג לחשוב, על שימוש בניבולי פה. עם זאת, הוא אסר על שימוש במילים וביטויים מסוימים, כמו גם תיאור של סוגים מסוימים של התנהגות. ניתן לאשר תסריטים רק אם הם עומדים בדרישות הבאות: ללא מין לא חוקי, ללא סטייה מינית, ללא נשיקות מוגזמות ותאוותניות, ללא ניאוף, ללא אונס, ללא חריגות מיניות, ללא מיזוג, ללא סיום מין לא מתאים וללא אונס על פי חוק. גם לתסריטים היה צריך להיות סוף טוב, וגם סוף "נקי". לקוד היו כללים נוקשים מאוד לגבי הדיאלוג שניתן להשתמש בהם.

דרישות לבוש והגינות

לקוד היו גם כללים נוקשים לגבי מה ניתן להראות. לא ניתן היה להראות את הדברים הבאים בסרטים הוליוודיים: זימה, חשיפה מגונה או בלתי הוגנת, לבוש לא תקין, חוסר תקינות, מילים מרמזות וכל צורה של רשעות. לקוד היו גם כללים נוקשים לגבי השמלה שניתן ללבוש בסרטים הוליוודיים. אסור היה להראות לנשים לובשות שום דבר מעל הברך, וגם לא הורשו להראות את זרועותיהן מתחת למרפק. גברים לא הורשו להראות בשום צורה של לבוש שנחשב לנשי, וגם לא הורשו להראות שום דבר מתחת לברך.