שדרות השקיעה של הסרט נואר

שדרות שקיעה (באנגלית: Sunset Boulevard) הוא סרט נואר משנת 1950 בבימויו של בילי ויילדר ונכתב על ידי ויילדר וצ'רלס הייאם. הוא הופק כהפקה עצמאית ושוחרר על ידי Paramount Pictures ב-16 בספטמבר 1950. בסרט מככבת גלוריה סוונסון בתור השחקנית הדועכת מהתקופה האילמת נורמה דזמונד, שנפלה קורבן לאשליה וכעת היא אובססיבית להחזיר את תהילתה לשעבר. אריך פון סטרוהיים מגלם את המשרת, העגלון והשומר שלה, תוך שהוא משמש גם כקשר העיקרי שלה לעולם החיצון, ומאפשר לו להפעיל עליה שליטה. מאמר זה בוחן את הנושאים של דואליות והונאה העוברים ב"שדרות השקיעה".

שדרות שקיעה הסבר:

שְׁנִיוּת

מוטיב של דואליות עובר לאורך הסרט והוא נפוץ בכמה תחומים. כפי שהכותרת מרמזת, זהו סיפור של שני עולמות; העבר וההווה. הדמויות של בטי וג'ו, והסיפור שלהן, מייצגים את העבר. הם זוג צעיר שחולם על עתיד מזהיר. יש שני צדדים לדמותה של נורמה: השחקנית הזוהרת והמפורסמת והזקנה הבודדה וההזויה. באופן דומה, יש שני צדדים לג'ו. הוא אדם עם עבר משובץ, אבל יש לו גם צד טוב. הוא באמת אוהב את בטי ומנסה לעזור לה. אחת הדוגמאות החשובות ביותר לדואליות היא הניגוד בין ג'ו לבין שחקני הסרט האילם, המייצגים את הוליווד הישנה. נורמה קנתה את התלבושות הישנות שלה מהאולפן ושחזרה סצנות מסרטיה האילמים. הסצנות הללו מנוגדות לאלו שמציגות את ג'ו, בטי וקורי, שמייצגות את הוליווד החדשה.

הונאה

רעיון ההונאה מתרחש פעמים רבות במהלך הסרט. הסרט נפתח בצילום בן חמש דקות של מישהו שגונב את גופתה של אישה צעירה. סצנה זו נותנת את הטון להמשך הסרט, אשר בוחן את טבעה של הונאה, הן ברמה החברתית והן ברמה האישית. הונאה נחקרת גם ברמה רחבה יותר באמצעות הדמויות של בטי וג'ו. הם זוג צעיר מאוהב, אבל הם גם מתוסכלים מחוסר ההזדמנויות שלהם. לבטי יש חלומות להיות שחקנית מצוינת, אבל היא נאלצת להסתפק בפרסומות כי היא לא יכולה לקבל אודישנים אחרים.

ההזיות של נורמה דזמונד

נורמה היא דמות מרתקת שמונעת על ידי האשליות שלה. כשחקנית סרט אילם דהוי, היא הפכה לכודה בעבר, והסרט בוחן כיצד זה משפיע על חייה. לדוגמה, כשג'ו מגיע לביתה כדי לאסוף את התחפושות, נורמה משוכנעת שהוא כתב שכותב עליה סיפור. האשליה הזו מובילה לכך שהיא אומרת דברים מוזרים כמו, "אתה יכול גם לצלם את התמונה שלי עכשיו כי אני בטוח אהיה סמאיש." נורמה גם מאוד מניפולטיבית ומתנשאת, מה שמוצג דרך האינטראקציות שלה עם אנשים, כמו למשל כשהיא אומרת לג'ו ובטי שהיא "זו שעשתה את שפעת החזירים". זוהי דרך מעניינת להראות את ההבדל בין העבר להווה. כשנורמה הייתה מפורסמת כולם רצו לדבר איתה, אבל עכשיו לאנשים נמאס ממנה ורק רוצים שהיא תעזוב אותם בשקט.

סצנת הדרכים

סצנת הדרכים היא דוגמה מצוינת לדואליות של הסרט. זה רגע של שמחה וחגיגה טהורה, אבל זה גם סצנה של הונאה ורוע. בסצנה, בטי וג'ו חוגגים את סיום הצילומים שלהם, ואליהם מצטרפים כמה מהניצבים. במהלך המסיבה, לעומת זאת, גבר ניגש לבטי ומתחיל להטריד אותה מינית. זה מוביל לעימות אלים שבו ג'ו מכה את האיש, והאורחים האחרים מצטרפים, מכים את הגברים האחרים שניסו לתקוף את בטי. זוהי דוגמה מצוינת להבדל בין עבר להווה, כמו גם טוב ורע. בעבר, נורמה הייתה האדם היחיד שעמדה מול הגברים, אבל בהווה, היא מתבודדת מכדי לעשות משהו. במקום זאת, נותר לג'ו ובטי להציל את היום.

היפוך ולידה מחדש

שיאו של הסרט כולל היפוך של הפתיחה, כשגופת מתה מונחת בשלולית דם. במקום אישה צעירה, מדובר באיש זקן, ובמקום להירצח, הוא מתאבד. היפוך זה מתאים מכיוון שהוא מסמל את סופה של הוליווד הישנה ותחילתה של חדשה. זה גם מראה שהוליווד החדשה היא עולם שונה מזה שהיה קיים קודם לכן. גם סופו של הסרט מרמז על לידה מחדש. זה מראה את מותה של הוליווד הישנה, אבל זה גם מראה את תחילתה של הוליווד חדשה. ואכן, הסרט יצא לאקרנים בתקופה שבה האולפנים החלו לאבד את כוחם ויוצרי סרטים עצמאיים קיבלו יותר שליטה. שדרות סאנסט היא דוגמה טובה לשינוי הזה.

סיכום

שדרות שקיעה היא דוגמה קלאסית לקולנוע נואר, עם הנושאים שלה של נושאים אפלים וסופים טרגיים. הסרט הוא גם דוגמה מצוינת לאופן שבו הסרט יכול לחקור רעיונות של דואליות והונאה, במיוחד באמצעות השימוש שלו בשתי הדמויות הראשיות שלו.